פס"ד בעניין תביעה לפיצויים בגין תאונת עבודה

רקע עובדתי:

התובע, יליד 1953, נפגע ביום 30.1.02 בתאונה במהלך עבודתו אצל הנתבעות 1-2 (להלן - התאונה). הנתבעת 3 ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח מעבידים.

לטענת התובע, עבד כנהג מחלק סחורה אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2. חבותן של הנתבעות 1-2 כמעבידות כלפי התובע לא הוכחשה על ידי מי מן המעבידות. ביום 30.1.02, במהלך עבודתו, עת פרק סחורה ממשאית אצל אחד מהלקוחות, נפל התובע בתוך ארגז המשאית, הוטח לרצפתה ונחבט בחוזקה. הנפילה ארעה כתוצאה מכך, שהתובע נאלץ לקרוע בידיו בחוזקה עטיפת ניילון נצמד שליפפה צבר מוצרים על גבי משטח עץ בתוך המשאית. כתוצאה מהפעלת הכח נפל התובע בעוצמה ונחבט על רצפת המשאית.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה שהגישו, כי היתה זו תאונת דרכים, כהגדרתו של מושג זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. טענה זו נזנחה על ידי הנתבעות בכתב סיכום טענותיהן, ועל כן אני פטור מלדון בה. תביעה זו תידון, איפוא, בהתאם להוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

טענות התובע:

1.         פגיעת התובע נגרמה עקב רשלנות הנתבעות ובהיעדר מגבה או רמפה חשמלית. כמו כן,עובדת מיקומה של החבילה הארוזה בצידה השמאלי של המשאית צמוד לדופן השמאלית לא הותירה בידי התובע טווח תנועה או מקום לעמוד בו על מנת למנוע את נפילתו או לבולמה.

2.         הנתבעות לא סיפקו לתובע אמצעי עבודה בטיחותיים כפי הנהוג במשאיות אחרות ואף לא הדריכו את התובע בכל הנוגע לאופן ביצוע פעולות הפריקה בצורה נאותה.

3.         התובע טוען, כי עקב התאונה ומגבלות התובע בעקבותיה, פוטר מעבודתו אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, וברי כי אלמלא התאונה היה ממשיך בעבודתו אצלן.

טענות הנתבעות:

1.         הנתבעות טוענות, כי אינן חבות בגין פגיעת התובע, והאשם הבלעדי לאירוע התאונה, המוכחשת כשלעצמה, מוטל על התובע.

2.         הנתבעות טוענות, כי קרות התאונה הינו מעשה ידי שמיים אשר לא ניתן היה לצפותו ועל כן לא היה סביר למונעה.

3.         הנתבעות טוענות, כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה לתוצאות הנטענות, וכי כל קשר סיבתי נותק מחמת רשלנותו המכרעת של התובע.

דיון:

שאלת האחריות:

הנתבעות בכתב סיכום טענותיהן אינן חולקות על נסיבות התאונה הנטענות על ידי התובע.

תימוכין לטענות התובע באשר לנסיבות התאונה ניתן למצוא בעדותו של ברוך מילר, אשר עבד ביחד עם התובע ביום התאונה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 12 - עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 9). מילר הוסיף וסיפר, כי לא קיבל מהנתבעות סכין מתאימה לחיתוך הניילון שליפף את המוצרים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 23-24). עוד ציין מילר, כי בתקופת התאונה לא היו מותקנות במשאיות רמפות לפריקת הסחורה, והסחורה היתה נפרקת בידיים (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-3).  מילר גם אמר, שהנתבעות לא הדריכו את הנהגים ומחלקי הסחורה בנוגע לאופן פריקת הסחורה ממשאיות החלוקה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 14).

אמנם מנהל מרכז לוגיסטי אצל הנתבעות 1-2, מר אלי תורג'מן, שהעיד מטעם הנתבעות, ציין בתצהיר עדותו, כי לעובדי החלוקה חולקה סכין לחיתוך האריזות, והם אף עברו הדרכה מתאימה. בחקירתו הנגדית לא יכול היה תורג'מן לאשר את הדברים בוודאות, ככל שהדברים נוגעים לתובע (עמ' 27 בפרוטוקול, שורות 9-21). לפיכך אין בעדותו של תורג'מן כדי לסתור את עדותו של מילר.

בת"א (חי') 820/98, ח'טיב נ' פוקס, תק-מח 2004(1) 110, נאמר: